אוף. הילדה עוד פעם חולה. היא ממש שנאה את הימים האלה ובייחוד את הלילות בהם בתה היתה חולה. הילדה גם סבלה, זה ברור, אבל לא נעים להגיד שלא זו היתה הבעיה האמיתית.
עד שהיא ובעלה הרגילו את הילדה לישון, לילה שלם, מתוק וארוך, משעות הערב ועד הזריחה רצוף, בלי פיפי, בלי "אמא!!!!". אחרי 27 חודשים שבהם הם לא ישנו לילה אחד נורמלי. כן כן, 27 חודשים. רק כשהילדה הגיעה לגיל שנתיים ושלושה חודשים הם התחילו לישון לילות רצופים.
לדברים טובים מתרגלים מהר. הילדה בת שנתיים וחצי והאמא התרגלה לישון. אבל שוב פעם, בפעם האלף, הילדה חולה.
והרופאים? הם לא יודעים כלום. בהתחלה הכל גזים. אחר כך - שיניים (לא משנה שהשיניים יצאו ארבעה חודשים אחרי הפעם הראשונה שהרופאה טענה שזה שיניים). ועכשיו? הילדה הולכת לגן אז הכל "ויראלי".
כמוצא אחרון האמא התחילה לחפש באינטרנט: חום, חום+פעוטות, חום גבוה+פריחה. חיפשה הרבה ולא מצאה דבר.
אם היא היתה מחפשת "חום לפעוטה בת שנתיים וחצי", או "בעיות שינה עד גיל 27 חודשים", או "אדמומיות וגירוד מלווה בפריחה באוזן שמאל" היא היתה מוצאת קצה חוט. למזלה היא לא חיפשה בצורה הזו וכך זכתה בעוד 118 ימי חסד בהם הליגה עדיין לא מצאה אותה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה